את אירועי מצעד הגאווה של שנת 2015 בירושלים לא רבים במדינת ישראל ירצו לזכור. אך הבעיה בנושא הזה מתחילה שגם את אירועי מצעד הגאווה של שנת 2005 בירושלים גם כן אף אחד לא ירצה לזכור. זוהי מדינת ישראל של השנים האחרונות, אין שום למידה מטעויות, אין שום הפקת לקחים, לא בתור חברה ואנשים שחיים פה וגם לא בתור מערכת.

הרי אם הייתה כזו למידה איך ייתכן שאותו רוצח מתועב, שדקר ופצע אנשים במצעד הגאווה בשנת 2005, שב לעשות את אותו מעשה במצעד הגאווה של שנת 2015 בירושלים. רק שהפעם, לצערנו התוצאות היו חמורות יותר, הרוצח הנתעב, ישי שליסל, דקר שישה אנשים במצעד, כאשר מספר ימים לאחר מכן, נהרגה שירה בנקי, נערה בת 16 שכל חטאה היה שהיא הייתה שונה מאותו רוצח והוא לא היה מוכן לקבל את זה. שירה בנקי הייתה בת 6 כאשר שליסל דקר צעירים בפעם הראשונה במצעד הגאווה ונשלח לכלא לעשר שנים, אך שבועיים בלבד לאחר שחרורו מהכלא חזר על אותו מעשה שהכניס אותו לכותלי בית הסוהר.

גם לאחר פטירתה של שירה בנקי בבית החולים מספר ימים לאחר הדקירה המשכנו לשמוע קולות במגזר החרדי שמהללים את מעשיו של הרוצח הנתעב ואילו רק היום נתלו עשרות פשקעווילים ברחבי העיר ירושלים שמהללים את מעשיו וקוראים לעוד מעשים כאלו, ונשאלת השאלה, האם לא למדנו כלום?

שנאת החינם של היותו של האחר שונה היא זו שהרגה את שירה בנקי, בתוספת דעה פרימיטיבית של איש אחד שלא מוכן לקבל את העובדה שאנשים אחרים רוצים לחיות בצורה אחרת מהצורה שבה הוא חי.

לצערנו שירה בנקי לא תזכה לראות את השינוי שהמדינה שלנו כל כך זקוקה לו, אבל השאלה הנשאלת היא האם מישהו מאיתנו יראה את השינוי המיוחל? בינתיים שליסל נשלח להסתכלות פסיכיאטרית על ידי בית המשפט והוא מצידו ממשיך לטעון שהוא אינו מקבל את סמכותו של בית המשפט, אותו בית משפט שדן אותך למאסר בן עשר שנים שממנו השתחרר שליסל זה מכבר.

https://www.youtube.com/watch?v=Wxi6bfAy_Fc

המאמר שירה בנקי פורסם ראשון בבסט ניוז